- יש אנשים שאצלם הספונטניות נגמרת בארוחת ערב.
אצלי היא נגמרה בכריך עם גבינה לבנה. - אני יודעת למה קוראים לסיר לחץ סיר ללחץ,
כי גם כשאני נושקת לגיל 42, אני בלחץ מלעשות בו שימוש. - כשהבת שלי וחברה שלה באות אליי בשש וחצי בערב בלי התרעה מוקדמת, ואומרות ברנדומליות: “אמא, עכשיו אנחנו מוכנות להכין עוגה”, אני פשוט רוצה לשלוף מהזיכרון את המתכון לעוגת השוקולד מהספר שהיה בבית של ההורים שלי “עוגות בחמש דקות”.
ספויילר – העוגות האלו אף פעם לא נגמרות בחמש דקות. - בראוניז שמתחילים בחמאה ושוקולד שממיסים בסיר, ולא באבקה בתוך קופסה.
- כדי לכתוב את הסעיף הקודם, בדקתי בגוגל איך בכלל מתחילים להכין בראוניז.
עכשיו נשאר רק להכין אותם. - פיצה ביתית.
לא פיתה-פיצה.
גם לא פיצה מקפיצה.
פיצה כזו שמתחילה בלהכין בצק.
הבעיה היחידה היא שהבצק היה אמור לדעת כבר בצהריים שאני רוצה פיצה בערב. - מחבת הפסים שלנו נמצאת במרחק שליפה.
מה שמפריד בינה לבין ברוסקטה אחת הוא לא המרחק,
אלא פתיחת כל החלונות בבית, שלושה מטרים של עשן והריח שלא עוזב במשך יומיים. - מסתבר שהטוסט המושלם בכלל יוצא מהמחבת ולא מהטוסטר.
מזל שאין לי באופן קבוע בבית לחם קאסטן, חמאה בטמפרטורת החדר, ותערובת גבינות –
אחרת היינו נאלצים להיפרד.
לא אני והטוסט.
אני והמלתחה שלי. - אין לי בעיה להכין שקשוקה. באמת זו לא טרחה גדולה מדי במדרג הטרחות שלי.
הבעיה היא הרגע הזה שבו צריך לכבות את האש.
אני תמיד מגלה אותו בערך דקה אחרי שהשקשוקה הפכה לביצים קשות ברוטב עגבניות.
בלי הג’חנון. - יום אחד גם אני אצליח להכין מרק עוף כמו של אבא שלי.
כרגע הבעיה מתחילה ברגע שאני צריכה להגיד לקצב “תביא לי בבקשה גרונות”. - יום אחד גם אני אצליח להכין כדורי בשר ברוטב עגבניות בדיוק כמו אלו של אמא שלי.
- וגם אם הם יתפרקו ויהפכו להיות “היו כדורי בשר”, הם עדיין יהיו טעימים בדיוק כמו ה”היו כדורי בשר” המפורקים של אמא שלי.
- אני אוהבת לאכול פירה כל כך הרבה יותר משאני אוהבת לעבור את כל השלבים שצריך כדי להגיע לפירה.
מזל שיוני אוהב אותי ודואג להשלמת כל התהליך. - אני בסך הכל מחשיבה את עצמי אדם פשוט בלי יותר מדי דרישות מהעולם.
ולכן הדרישות שלי מהעוגיות שוקולד צ’יפס הן די צנועות: שלא תהיינה מתוקות מדי, שטוחות מדי או גדולות מדי. רק קריספיות בקצוות, נימוחות באמצע, ובגודל שיאפשר לי לומר לפחות ארבע פעמים “רק עוד עוגיה אחת וזהו”. - יש לי הרבה יותר ביטחון להגיד “בן מארי” מאשר להשתמש בבן מארי.
- שהעראייס יישאר בתוך הפיתה, ולא מחוצה לה.
