מהים ומכתבים עם פבלו, דרך מוזיקה וכתיבה,
ועד סיפורי ילדים וכתיבת טורים.
הספור שלי התחיל בים, בחוף טופסי בגיל חמש וקצת.
הבילוי המשפחתי בים בכל שבת בבוקר הוביל לחברות עם פבלו, שהיה שכן קבוע לסדין שלנו על החוף.
פבלו היה בערך בגילם של סבא וסבתא שלי.
באחת השבתות כשחזרנו מהים, אמא שלי הכריזה שהיא קיבלה מפבלו את כתובת המגורים שלו, ושמעתה אוכל להתכתב איתו.
כאמור מדובר בסוף שנות השמונים, טרם עידן המחשבים האישיים.
הייתה אז המצאה כזו של דואר, דוור, מכתב, מעטפה, בול, ואפילו היה מיקוד!
אומנם הטלפון גם היה קיים בסוף שנות השמונים, ובכל זאת אמא שלי ופבלו החליטו ביניהם שהמילה הכתובה תהיה ערוץ התקשורת בין פבלו לביני.
אני הייתי בת חמש וחצי, ולמרות שזה היה טרום כיתה א׳, הודות לאמא שלי כבר ידעתי לקרוא ולכתוב.
יום אחרי הכרזתה של אימי, קיבלתי ממנה מחברת ספירלה בגודל a5 עם דפי שורה כתומים, עפרון ומחק.
ואז הספורים החלו להיכתב…
במכתבים שלי לפבלו היו ספורים והיו גם שאלות של ילדה צעירה ותמימה לאיש שראה את העולם וחווה חיים מלאים ועשירים בתוכן ובתרבות, והיו גם שירים שכתבנו זה לזו.
בגיל שש הוריי הפתיעו אותי יום אחד עם פסנתר. הייתי ממש מופתעת מכיוון שלא ביקשתי פסנתר, ואנשים לא מכניסים בכזו קלות פסנתר לבית שלהם.
נו, אשכנזים. אתם יודעים איך זה…
אז למדתי פסנתר קלאסי, ואחרי ארבע שנים התווסף לו האורגן – וכאן חלה תפנית רצינית בעלילה.
אורי חודורוב, המורה שלי לאורגן חשף אותי למוזיקה קלה, אינטרפרטציה, עיבוד, חשיבה תזמורתית והלחנה.
מכאן הדרך להלחין ולנגן בטקסים בבית הספר הייתה קצרה. (זה הקיו שלכם לגיחוך קל).
בתיכון למדתי במגמת מוזיקה, במסגרתה כתבתי, הלחנתי ותזמרתי לתזמורת הקאמרית.
אחרי התיכון לקחתי שיעורי ליווי ומזיקה קלה בפסנתר אצל ורד שנקר, וכבר בשיעור הראשון ורד עימתה אותי עם יכולות הזימרה שלי, (שאגב לא ידעתי שהן קיימות), אבל היא התעקשה. ואני אומרת ׳התעקשה׳ כי לא ממש מקובל לאמר ׳הכריחה׳.
אז מאותו הרגע שורד התעקשה, השירים זרמו והביאו אותי למגמת כתיבה והלחנת שירים בבית ספר ׳רימון׳.
ועכשיו, בתרועות חצוצרות רמות, אני מוציאה לאור את ספר הילדים החדש שלי אמא׳לה דרקון! בהוצאת ׳גם וגם׳.
הספר מספר את סיפורו של אריק, דרקון ורוד ומתוק, שלא מצליח לנשוף אש. כל פעם שהוא מנסה, הוא פשוט מתעטש. חבריו הדרקונים צוחקים ולועגים לו. אריק כבר מיואש, כי מי רוצה להיות חבר של דרקון מנוזל שלא מצליח לנשוף אש בכלל?
אבל אז מגיע יוני, ילד סקרן עם דמיון עשיר, שרואה בדרקון שלא מצליח לנשוף אש הזדמנות לחברות, ומזמין אותו למסיבת יום הולדתו.
ומה קורה במסיבה? זו הפתעה. והפתעות אסור לגלות. אבל תוכלו לקרוא עליהן.
אמא׳לה דרקון הוא ספור מלא הומור שיגרום לילדים ולכם לקרוא בקול אפצ׳י! וגם על חברות, על מבט אחר, ועל הקסם שמתגלה דווקא כשמשהו לא קורה בדיוק כמו שהיה אמור לקרות.
הספר הראשון שלי ׳לטופים לחגים׳ הוא ספר מוזיקלי עם עשרה שירים מקוריים לחגי ישראל – שירים שכתבתי, הלחנתי, והקלטתי בעזרת ההפקה והעיבודים המוסיקליים של איתי טרגנו, בגיל 23, בלי הוצאה לאור, בלי Head Start, ובלי מפת דרך מסודרת. הדפסתי 1,000 עותקים, מכרתי את רובם, ולמדתי את עולם השיווק, המכירות ומלאכת כיתות הרגליים מהחיים.
היום, כל השירים נגישים ב-Spotify, Apple Music, YouTube וביתר פלטפורמות המוזיקה – ועל העותקים האחרונים הוספתי קוד QR שמקשר בין הספר הפיזי לעולם הדיגיטלי.
לספר גם חוברת עבודה דיגיטלית – מוצר משלים שמאפשר לילדים להמשיך לשחק וללמוד עם השירים והאיורים.
המוזיקה, והכתיבה תמיד הולכות חבוקות איתי כמו שלוש חברות טובות. כתבתי והלחנתי לילדים, למבוגרים וגם לתיקייה במחשב. אני אוהבת לשלב בכתיבה הומור וקריצה גם לכם ההורים. אני מאמינה שאין כמו חיוך וצחוק משותפים לכם המקריאים, ולילדים המקשיבים והמתבוננים בספר. בנוסף אני כותבת גם טורים אישיים שעוסקים בחיים, ובעיקר בדברים הקטנים שחולפים על פניהם מדי יום, אלה שאנחנו לא עוצרים להתעכב עליהם. אלא שאני עוצרת, וחופרת וכותבת.
אני מאמינה ביכולת של ספורים לחבר בין אנשים. גם אם האנשים האלה הם אתם והאנשים הקטנים שחיים בבית שלכם. ספרים הם אמצעי מדהים להנגיש ערכים בעזרת דמיון, הומור, וגם קצת מחלקים שמזכירים מעט את המציאות. החלום שלי הוא לכתוב עוד ספרים ולהציע עולמות תוכן רחבים סביבם, שכוללים מפגשים עם הילדים וההורים בהם נוכל לצלול יחד לעולמות של דמיון, יצירה, ומשחק, ובסיומם נישאר עם ספור חדש בלב.
אני נשואה ואמא לשניים – בת בגיל שש, ובן כמעט שנתיים. הילדים שלי הם מקור השראה יומיומי, לרעיונות לספרים בדיוק ברגעים הקטנים – במשחק בחדר, בשיחה שקטה לפני השינה, וגם כשאני במקרה מציצה לחדר שלהם- ולמולי, ובעיקר למזלי, מתגלה סצנה שלמה שחייבת להיכתב ולהופיע בספר הבא שלי.
כששולחים ספר להוצאת ספרים הוא נקרא ׳כתב עת׳.*בחודש נובמבר שלחתי את כתב העת שלי למספר הוצאות ספרים.חיפשתי את המעטפת המקצועית להפקת הספר שלי.יפעת היא הראשונה שחזרה אליי.מסתבר שליפעת יש חיבה מיוחדת לדרקונים, מה שגרם לה לחבב את כתב העת ששלחתי לה.דרושה עבודה מקדימה לפני קבלת
ביום שבת האחרון שמתי לדניאל מוזיקה בסלון והתחלתי לרקוד, בתקווה שגם הוא יצטרף.לא עברו כמה דקות עד שהמציאות נחתה עליי.כלומר, אני נחתי.זאת אומרת, איך לומר את זה בעדינות – לא ממש התרוממתי.* קפצתי במקום עם הידיים מצד לצד, כאילו שושה בעצמה לימדה אותי לרקוד בקלאב
אחרי שנים שפחות או יותר הצלחתי להבין איך העולם הדיגיטלי עובד, אילו תוכנות אני צריכה, איך מחפשים מידע, איך כותבים תוכן, איך מתאימים אותו לכל אחת מהפלטפורמות ומשגרים לקהל, הגיע ה-AI וגרם לי להבין שכל מה שלמדתי ועשיתי עד עכשיו, אפילו לא גירד את המבוא
